1. עסקינן בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב ובתאונה זו נפגע רכבו של התובע, שהיה רכב משנת ייצור 2010 שעלה לכביש ביום 11.11.10 - שלושה ימים לפני קרות התאונה.
כתוצאה מגובה הנזק שנגרם לרכב התובע, הוכרז רכב התובע כאובדן כללי.
התובע פוצע על ידי המבטחת שלו - הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ- לפי הערכת שמאי בסך של 146,669 ש"ח, הכולל בחובו: סך 128,631 ש"ח אותו העביר התובע למשעבד הרכב וסך של 18,038 ש"ח ועוד סך 136 ש"ח כריבית והצמדה. (אגב, חיבור הסכומים הנ"ל נותן תוצאה של 146,805 ש"ח ולא 146,669 ש"ח כפי שציין התובע בתביעתו).
בנוסף לכך, קיבל התובע סכום נוסף של 5,204 ש"ח מהנתבעת 2 (להלן:"כלל") על חלק מהנזקים וההפסדים שהיו לתובע עקב התאונה.
עם זאת, סבור התובע, שעדיין מגיע לו סך של 9,600 ש"ח, הכולל: הפרש בין שווי הרכב כחדש לשוויו לפי הערכת השמאי לאחר התאונה בסך של 8,540 ש"ח, עלות העמדת הלוואה חדשה בסך של 810 ש"ח ועבור פירוק והרכבת דיבורית סך של 250 ש"ח.
בנוסף לסכום של 9,600 ש"ח מבקש התובע לחייב הנתבעים בתשלום נוסף עבור 3 ימי עבודה, עוגמת נפש, ריבית והצמדה ולעניין פריטים אלה - לא נקב התובע בסכום.
2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות תביעת התובע, בשל הנימוקים העיקריים הבאים:
א. א) צורת הפגיעה ברכב התובע, לא הצדיקה הכרזתו כאובדן כללי והוא הוכרז כך, רק משום שכך תאמו ביניהם השמאי והתובע והמבטחת שלו והרכב הועבר לשיקום.
לכן, סבורים הנתבעים, שהסכם השיפוי על נזקיו הוא בין התובע ובין המבטחת שלו.
ב) כלל פיצתה את התובע בסך של 5,217 ש"ח בגין נזקיו העקיפים והפסדיו היות והוא הפעיל את פוליסת הביטוח המקיף אצל המבטחת שלו ואם יש לתובע טענות, עליו היה להפנותן אל המבטחת שלו אשר שיפתה אותו על כל נזקיו ואילו מכלל דרשה את הפסדיו וכלל שילמה הפסדים אלה.
ב. הנזקים הנטענים והמתבקשים בתביעה זו מוכחשים על ידי הנתבעים. הנזק הנתבע בגין העמדת הלוואה אינו בר פיצוי, משום שהוא נעשה ללא קשר לנתבעים. כך גם אין מקום לפצות בגין הרכבת דיבורית היות ולא הוכח הפסד כזה. באשר להפרש שווי הרכב, טוענים הנתבעים, נזק זה לא הוכח והתובע קיבל את פיצוי מלא מהמבטחת שלו ואם סבור התובע שלא פוצה במלוא הסכום - אין הוא יכול לבוא בדרישה זו לנתבעים.
3. בסופו של יום, התנהל הדיון בתיק זה רק בין כלל ובין התובע ואילו יתר הנתבעים, שוחררו מהדיון לבקשת נציג כלל ובהסכמת התובע, שכן אם יש לחייב מאן דהוא לשלם לתובע סכום כלשהו - הרי שהתשלום ממילא יחול על כלל ולא על הנתבעים.
לכן, אני מחליט למחוק התביעה נגד הנתבעים 1 - 3 ופסק דין זה מתייחס ליחסים המשפטיים בין התובע ובין כלל בלבד.
4. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש לדחות את התביעה למעט הסך של 250 ש"ח המתייחס לפירוק והרכבת דיבורית - זאת מהנימוקים הבאים:
א. א) אני מקבל טענת נציג כלל, שהתובע הגיש למבטחת שלו תביעה בגין נזקיו ומאחר והרכב הוכרז כאובדן כללי, החליטה המבטחת שלו לשלם לו את ערך הרכב - כפי שקבע השמאי - בסך של 146,633 ש"ח. אני גם מקבל את טענת נציג כלל- והתובע אינו מכחיש נכונות טענה זו- שאם רכב בשנתו הראשונה מוכרז כאובדן כללי, יש לנכות 5% מערכו, זאת לפי קביעת מחירון של לוי יצחק.
גם התובע מסכים לטענה זו, אם כי לטענתו, אין שום סיבה שימכור רכב חדש אבל הוא לוקח על עצמו את ירידת הערך של 5% ממחירו. (ראה טענות הצדדים בעמ' 2 לפ',ש' 13- 16 וש' 24- 25).
מהאמור לעיל עולה כי, משווי הערכת הרכב היה צריך להפחית 5%, ברם כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי, הוא אמנם ציין:" הופחת 5% מערך רכב חדש בגין דמ"ש", אך ברובריקת "סכום"- ציין השמאי שהופחת "0", רוצה לומר, השמאי לא הפחית את אותם 5%, כאמור והתובע קיבל את מלוא הערכה של שווי הרכב. (ראה נ/1).
אם כבר עסקינן בהענקת מלוא השווי של ערך הרכב, עלי להוסיף גם את העובדה, שלא הוגש לבית המשפט דו"ח שמאי מלא אלא דף אחד בלבד, שהוא דף:"תחשיב ערך הרכב" ולכן אין לדעת כלל, מה קרה עם שרידי הרכב, האם התובע קיבל תמורה בעדם - אם לאו.
ב) מתוך הסך הנ"ל הועבר למשעבד סך של 128,631 ש"ח והיתרה בצירוף הפרשי הצמדה בסך כולל של 18.038 ש"ח נותר לתובע.